האבולוציה של האושר 

מהו האושר? אותו דבר אחריו אנו רודפים כל חיינו, אותה תחושת סיפוק נעימה לאחר הצלחה, משאת הנפש אותה אנו מאחלים ליקירינו ביום חגם, התחושה שנקשרת ב"עושר" בסופן של אגדות - "ומאז הם חיים בעושר ואושר עד היום הזה".

מסתבר שהאושר אינו אלא מולקולה אחת או יותר המופרשת בגופינו ומקנה לנו תחושה נעימה מאוד הגורמת לנו לשאוף אליה עוד ועוד. כל תהליך ביוכימי או מולקולארי בגוף האדם הוא תוצאה של ברירה טבעית במשך דורות רבים שניפתה את התכונות הפחות מועילות להישרדות והעבירה דרך מסננת הדורות תכונות שיש בהן תועלת ליצור הנושא אותן.
אם כך, מהו אותו אושר וכיצד הוא מסייע למין האנושי (וכנראה גם למינים אחרים) לשרוד ולהצליח להתרבות?

האושר הוא גמול על הצלחה. האושר נועד לתגמל את היצור על הצלחה בחיים - השגת טרף מזין ואיכותי, ניצחון על אויב אכזר, פתרון בעיה סבוכה, מציאת מסתור מפני גל קור פתאומי, מציאת בת/בן זוג מתאים לרבייה, הצלחה בטיפול בצאצאים וצפייה בהתפתחותם המוצלחת ועוד.

מכאן, שאין בנמצא "אושר נצחי". תחושת האושר הנעימה גורמת לנו לכמיהה אל האושר, אותו נשיג על ידי הצלחה. אבל המנגנון הביוכימי בנוי כך שכשאנו מגיעים לתחושת האושר, זו מתפוגגת תוך זמן ושוב אנו חוזרים אל השגרה הרגילה, ושוב אנו שואפים אל האושר הנכסף.

למה לא ניתן להגיע לאושר מוחלט, נצחי, מתמשך? כי אם יגיע אדם, או יצור כלשהו, לאושר מתמשך ובלתי פוסק, כי אז תופסק הכמיהה לאושר ונחדל להתאמץ להשיגו. נפסיק לשאוף להצלחה, למציאת מזון משובח, לרבייה מוצלחת וכל השאר ופשוט נחדל מפעילות חיונית. אלה שאצלם תחושת האושר היא זמנית ימשיכו לשאוף אליו ולהתאמץ להגיע להישגים שיאפשרו להם להצליח יותר בחיים מאשר אלה המצויים באושר תמידי ואינם מתאמצים יותר.

כך בדיוק עובדת גם תחושת הכישלון. תפקידה לגרום לנו לאי נעימות זמנית לאחר אי הצלחה כדי לדרבן אותנו להימנע מכישלונות וכך להצליח יותר בחיים, כלומר (במונחים ביולוגיים) בהישרדות וברבייה. מי שלא חש תחושת כישלון צורבת, לא ינסה להימנע מכישלון, ומי שחש תחושת כישלון תמידית, יתייאש מלנסות שלא להיכשל.

עוד על האושר ועל אבולוציה של תחושות והתנהגויות אנושיות בסדרת ההרצאות על "האינסטינקט האנושי"